ילקוט דוד-באהל דוד הקדמה לבראשית א' בהקדמת הזוהר דפ ט' ע"א וז"ל תיבו יקרין תיבו ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם טעמו וראו כי טוב ה' ע"כ. [משכיל על דבר] ראה הלכה ונזכר מעשה הנורא אשר היה בשנים קדמוניות בימי הרב רבן של כל בני הגולה מהר"י קארו זלה"ה בליל התקדש חג השבועות הוא וחביריו בקדושתן הן עומדין שכינה שרויה ביניהם והיתה מדברת מגרונו של הרב מהר"י קארו והכל שומעין חנה מדברת כאשר פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה והיא אמרה שבקריאתם ובתקונם כל אותו הלילה בקדושה ובטהרה עלית על כלנה וקמה מעפרה ונתעלית עילוי גדול אם הבנים שמחה בפעולם. וכמה אזהרות הזהירתם ורוח אלקים היתה מרחפת על פני כולם כאחד כולם אהובים. כולם ברורים. כולם קדושים. כולם עושים באימה רצון קוניהם אשרי העם שככה לו. אשרי מי שראה ושמע דברים היוצאים מפי אל עליון. בשפה ברורה בנעימה. קול אהבה רבה. קול נורא ונשגב. והרוצה לעמוד על שרשן של דברי אלקי"ם חיים יעיין בשני לוחות הברית. במסכת שבועות. עמוד התורה שהעתיק כל אשר נעשה בליל ראשון ושני דף מ"ח דיפוס יוזעפא"ף ועי' ג"כ בהרב חמדת ימים במסכת שבועות שהעתיק כל המעשה. ע"ש ותשוב ותתפלא מפלאות תמים דעים כמה מעשיהם של צדיקים הנעשים ביושר ובמשפט ובהכון לקראת אלהינו וכמה כחן של צדיקים אשר יפעלו למעלה ראש. ראשן בשמים מלאכי צבאות ידודון ידודון השם זכנו לעשות רצונו כרצונו אמן (באהל דוד)  תרפ"ו: ב' עוד שם דף י"א ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכו'. דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעילאי ומתתאי ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באימא דחיל ויליף מניה בכל יומא. דהא אוריית' תוליף לב"נ למיזיל בארח קשוט. תוליף ליה לב"נ עיטא היך יתוב קמי מריה לבטלא ההיא גזירה דאפילו איתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה. מיד אתבטל ואסתלק מניה ולא שריא עליה דב"נ בהאי עלמא ובג"כ בעי ליה לבר"נ לאישתדלא באוריית' יממא ולילי ולא יתעדי מינה וכו' ת"ח עיטא לב"נ כד איהו סליק בליליא על ערסיה בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בליבא שלים. ולאקדמה לממסר קמיה פקדונא דנפשיה ומיד שמתזיב מכל מרעין בישין ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה. ובצפרא קם מערסיה בעי לברכה למריה ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא ובתר כן יצלי צלותיה ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין דכתיב ואני ברוב חסדך אבוא ביתך וכו'. חסדך דא אברהם אל היכל קדשך דא יצחק ביראתך דא יעקב וכו' כדין כתיב ויאמר לו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכו' ע"ש: [משכיל על דבר] ראה אבי גם ראה כמה גדול כחו מי שמתעסק ומשתדל בתורה שהוא שמור מכל דבר רע ומגזירה רעה וכמו שמצינו בתלמוד על רבה ואביי דעסקו בתורה שנתבטל מהן גזרת י"ח שנה והיו חיים שנים: א' דף נ"ז. וז"ל ת"ח לא אסתלק ב"נ מעלמא וכו'. עד דחמי ליה לאדם הראשון שאיל ליה על מה את אזיל מהאי עלמא והיך נפיק הוא אמר ליה ווי דבגינך נפקנא מעלמא. והוא אתיב ליה ברי אנא עברית חדא ואתענשית בגינה חמי את כמה חובין וכמה פקודין דמארך עברית. אמר ר' חייא עד כדו יומא קאים אדם הראשון וחזי באבהן תרי זמני ביומא ואודי על חובוי ואחמי לון ההוא אתר דהוה ביה ביקרא עלאה. ואזיל וחמי כל אינון צדיקייא וחסידייא דנפקו מיניה וירתו לההוא יקרא עלאה דבגנתא דעדן ואבהן כולהו אודן ואמרין מה יקר חסדך אלהים וכו' עס': [משכיל על דבר] ראה והתבונן כמה הוא יקרא דבר נש וכמה הוא חשיב קמי קב"ה שמראין לו חשיבותו כל כך עד שזוכה לדבר עם אדם הראשון יציר כפיו כאשר ידבר איש אל רעהו. היש תענוג והשתעשעות יותר מזה. אשרי העם שככה לו אשרי למי שמעשיו מתוקנים שמעותד לכל הכבוד הזה. כבוד חכמים ינחלו. (באהל דוד): ב' שם דפ נ"ה ע"א. וז"ל זה ספר תולדות אדם וכו' אמר ר' יצחק אחמי קב"ה לאדם דיוקני דכל אינון דרין דייתון לעלמא. דזמינין לקיימא עליה דישראל מטא למחמי דוד מלכא דישראל דאתייליד ומית אמר מסנין דילי אוזיף ליה שבעין משנין וסליק לון קב"ה לדוד ועל דא שבח דוד ואמר כי שמחתני ה' בפעוליך במעשה ידיך ארנן. מאן גרם לי חדוא בעלמא פעוליך. דא הוא אדם קדמא דאיהו פעולו דקב"ה ולא פעולו דבשר ודם. במעשה ידיך מעשיו דקב"ה וכו'. ע"ש. והיינו דקרו ליה לדוד לאגדה בר נפלי שהיה ראוי להיות נפל כדאמן. (באהל דוד).